מהי משמעות צום עשרה בטבת ויום הקדיש הכללי?
בעשרה בטבת שנת ג׳של״ו לבריאת העולם (588 לפני הספירה) הטיל נבוכדנצר מלך בבל מצור כבד על ירושלים. המצור נמשך כשנתיים וחצי והוביל בסופו של דבר להבקעת החומות בי״ז בתמוז ולחורבן בית המקדש הראשון בתשעה באב.
בשל חומרת תחילת הפורענות קבעו הנביאים את עשרה בטבת כתענית ציבור. בנוסף, לאחר קום המדינה קבעה הרבנות הראשית לישראל את עשרה בטבת כ'יום הקדיש הכללי' – היום שבו אומרים קדיש ומדליקים נר זיכרון עבור מיליוני הנספים בשואה שתאריך פטירתם המדויק אינו ידוע.
הלכות הצום: מה מותר ומה אסור בעשרה בטבת?
כמו שלוש התעניות הקלות האחרות (צום גדליה, תענית אסתר וי״ז בתמוז), צום עשרה בטבת חל מעלות השחר בלבד (ולא מהערב הקודם כמו יום כיפור ותשעה באב). בצום זה אסורים אכילה ושתייה בלבד, אך מותר להתקלח, לנעול נעלי עור ולצחצח שיניים בזהירות (מבלי לבלוע מים).
נשים בהריון, נשים מניקות וחולים (אפילו שאין בהם סכנה) פטורים מן התענית הקלה, וראוי להתייעץ עם רב או רופא בכל ספק בריאותי.