מהי מצוות הדלקת נרות שבת ומדוע תיקנו אותה?
הדלקת נרות שבת היא תקנת חכמים עתיקה שנועדה לשלוש מטרות מרכזיות: כבוד שבת (שבית יהודי יהיה מואר וחגיגי עם כניסת השבת), עונג שבת (שיוכלו לאכול את סעודת ליל שבת באור ויראו את המאכלים), ושלום בית (כדי שבני הבית לא ייכשלו בחפצים בחושך ותשרה אווירה של רוגע ושלווה).
המנהג הפשוט בכל קהילות ישראל הוא להדליק לפחות שני נרות, כנגד שני הציוויים בעשרת הדיברות: 'זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ' (שמות כ') ו-'שָׁמוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ' (דברים ה'). יש נשים הנוהגות להוסיף נר עבור כל ילד שנולד במשפחה, ויש המדליקות שבעה נרות כנגד שבעת ימי השבוע. מי שהתחילה להדליק מספר קבוע של נרות, טוב שתתנה מראש שאין זה בגדר נדר.
מקום ההדלקה המועדף הוא בחדר שבו אוכלים את סעודת ליל שבת (פינת האוכל או הסלון), כדי שבני הבית ייהנו בפועל מאור הנרות בשעת הסעודה.
מי חייב בהדלקת נרות – אישה, גבר או רווק שגר לבד?
חשוב לדעת: חיוב הדלקת נרות שבת הוא 'חובת הבית' ולא מצווה המוגבלת לנשים בלבד. חכמים קבעו שהאישה היא השליחה הקבועה של הבית להדליק את הנרות, משום שהיא מצויה בבית ומכינה את צורכי השבת. עם זאת, הבעל שותף למצווה ומצווה עליו להכין ולהיטיב את הנרות והפתילות לפני שבת.
בבית שאין בו אישה – כגון רווק או גרוש המתגורר בגפו, אלמן, חייל או סטודנט בדירת שותפים, או כאשר האישה אינה בבית (בשל אשפוז, לידה או נסיעה) – הגבר חייב להדליק נרות שבת בעצמו ולברך עליהם את הברכה הרגילה.
מתי מדליקים נרות שבת? (18, 22, 30 ו-40 דקות לפני השקיעה)
הזמן המופיע בלוחות השנה להדלקת נרות נקבע לפני שקיעת החמה, כדי לקיים את מצוות 'תוספת שבת' (הוספת זמן מן החול אל הקודש) ולהתרחק מחשש חילול שבת. ברוב ערי ישראל והעולם (כגון תל אביב, גוש דן, באר שבע, נתניה ואשדוד) הזמן המקובל הוא 18 דקות לפני השקיעה.
בערים הרריות או בעלות מסורת ייחודית קיימים מנהגים קדומים להקדים עוד יותר: בירושלים (וכן בפתח תקווה שאימצה את מנהג ירושלים) מדליקים 40 דקות לפני השקיעה; בחיפה, צפת וזכרון יעקב נהוג להדליק 30 דקות לפני השקיעה; ובמקומות מסוימים ביהודה ושומרון נהוג 22 דקות לפני השקיעה.
מה עושים אם איחרתי לזמן ההדלקה? והבדלים ביום טוב
אם עבר זמן הדלקת הנרות המופיע בלוח השנה, אך השמש טרם שקעה (עדיין לפני זמן השקיעה המדויק) – מותר וחובה להדליק נרות מיד עם ברכה, כל עוד הציבור באותו אזור לא קיבל שבת. אולם משעה ששקעה החמה (זמן השקיעה), חל איסור מוחלט מן התורה להדליק אש או לבקש מיהודי אחר להדליק.
בערב יום טוב (ראש השנה, סוכות, פסח, שבועות) מדליקים נרות ומברכים 'להדליק נר של יום טוב' (ובליל ראש השנה מוסיפים גם ברכת 'שהחיינו'). כאשר מדליקים נרות בתוך החג עצמו (למשל מיום טוב לשבת, או בליל שני של ראש השנה), מותר להדליק אך ורק על ידי העברת אש מנר נשמה הדולק מערב החג, ואסור להצית אש חדשה בגפרור או מצית.