איך מחשבים שעה זמנית? (דוגמה לחורף ולקיץ)
בשעון המודרני שלנו, כל שעה קבועה ואורכת תמיד 60 דקות בדיוק. אולם בעולם העתיק ובהלכה היהודית (כפי שנאמר בגמרא 'אין היום פחות משתיים עשרה שעות'), היום המואר כולו נחלק תמיד ל-12 חלקים שווים הנקראים 'שעות זמניות' (מלשון תלויות בזמן ובעונה).
נוסחת החישוב פשוטה מאוד: לוקחים את סך הדקות של אור היום ומחלקים ב-12. • בימי השוויון (אביב וסתיו): היום אורך 12 שעות רגילות (720 דקות), ולכן שעה זמנית = 60 דקות בדיוק. • בשיא הקיץ (יוני): היום אורך כ-14 שעות ועשר דקות (850 דקות), ולכן כל שעה זמנית = כ-71 דקות! • בשיא החורף (דצמבר): היום אורך כ-10 שעות (600 דקות), ולכן כל שעה זמנית = כ-50 דקות בלבד!
אילו זמנים ביום תלויים בשעות זמניות?
כמעט כל זמני התפילות והמצוות בלוח השנה נגזרים ממספר השעות הזמניות שחלפו מתחילת היום:
• סוף השעה ה-3 (רבע היום): סוף זמן קריאת שמע של שחרית. • סוף השעה ה-4 (שליש היום): סוף זמן תפילת שחרית (ובערב פסח – גם סוף זמן אכילת חמץ). • סוף השעה ה-5: סוף זמן שריפת וביעור חמץ בערב פסח. • סוף השעה ה-6 (אמצע היום): חצות היום. • 6.5 שעות זמניות (חצי שעה זמנית אחרי חצות): זמן 'מנחה גדולה' (הזמן המוקדם ביותר לתפילת מנחה). • 9.5 שעות זמניות: זמן 'מנחה קטנה' (הזמן המועדף לתפילת מנחה). • 10.75 שעות זמניות (שעה ורבע זמנית לפני סוף היום): זמן 'פלג המנחה'.
מאיפה עד איפה מודדים את היום? (הגר״א מול המגן אברהם)
כדי לחלק את היום ל-12, צריך לדעת מתי מתחיל היום ומתי הוא מסתיים. כאן קיימות שתי שיטות מרכזיות בהלכה: 1. שיטת הגר"א (הגאון מווילנה): היום נמדד מ'נץ החמה' (זריחת השמש) ועד 'שקיעת החמה'. 2. שיטת המגן אברהם (מג"א): היום נמדד מ'עלות השחר' (האור הראשון במזרח) ועד 'צאת הכוכבים'. כיוון שיום זה ארוך יותר ומתחיל מוקדם יותר, סוף השעה השלישית והרביעית בבוקר לפי המג"א מוקדם יותר מאשר לפי הגר"א.